מרצ למיטיבי לכת - סיכומה של חוויה אישית
לפני כשנה, עלה בדעתי להירתם לפעילות במרצ, עבורה הצבעתי תשע פעמים ברציפות.
פניתי לשכני רם אזרח, יו״ר הסניף, כך חשבתי אז, אך רם מסר לי כי התייאש ממרצ ופרש מתפקידו.
פניתי למטה מרצ כדי לברר מי עומד בראש הסניף, ונעניתי כי בעירי יהוד אין סניף של מרצ. הוצע לי לפנות לסניף פתח תקווה.
התשובה לא נראתה לי. נזכרתי כי בעבר היו בסניף כמאה חברים פעילים והחלטתי להקים במו ידיי ומחדש את סניף מרצ ביהוד.
התחלתי בשיחות טלפון לידידים ושכנים שהכרתי כתומכי מרצ, ונדהמתי מכמות התשובות השליליות שקבלתי.
שיחות אלה הביאו אותי להכרה כי מרצ נמצאת בסכנה קיומית של ממש לנוכח העלאת אחוז החסימה.
נזכרתי בבחירות 2009 שבהן קיבלה מרצ, בראשות חיים אורון המצוין , 3 מנדטים בלבד. נזכרתי גם ברטוריקה של הבחירות האחרונות. ( ״ אתם חייבים להציל אותנו מכליה ״ ).
המסקנה הראשונה אליה הגעתי בעקבות סבב שיחות הטלפון הייתה כי מרצ חייבת לחבור למפלגת העבודה לאלתר ולרוץ עמה יחד לכנסת במתכונת של הרשימה המשותפת.
איש אינו יכול להרשות לעצמו לסכן את קולותיהם של למעלה ממאה אלף קולות.
החלטתי להעביר מסר זה לאחדים מחבריי הפעילים במרצ והתאכזבתי לדעת כי הרעיון לחבור למפלגת העבודה אינו מעורר התלהבות. הבנתי גם כי בקרב הפעילים אין תחושה של דחיפות בשעה שהבחירות הבאות אינן נראות באופק. ( ניסיונותיו של הרצוג לחבור לנתניהו, לא ממש עזרו )
החלטתי להרחיב את המעגל ופניתי למטה מרצ בבקשה לקבל מספר כתובות מייל של מספר ממלאי תפקידים ( יו״ר הנשיאות, יו״ר ועדת הבחירות, יו״ר ועדת החוקה ) אותם רציתי לשתף בתובנות אליהן הגעתי.
ממטה מרצ נעניתי כי אי אפשר למסור לי את המיילים הפרטיים של זכי, שטרית ולמדן. הוצע לי לשלוח את המיילים ל – info@meretz.org.il "והם כבר יעבירו להם".
( למיטיבי הלכת: כבר אז הבנתי שמשהו רע מאד עובר על מרצ).
המשכתי בסבב הטלפונים. שאלתי את חבריי השמאלנים, מה לדעתכם הבעיה עם מרצ? ורובם אמרו בערך כך: אנחנו תומכים בדרכה של מרצ, אך יותר ממפלגה זאת בעצם תנועת מחאה, צריך לתמוך במפלגה גדולה שיש לה סיכוי להחליף את נתניהו.
מי מהאנשים שם, שאלו אותי חבריי, מסוגל לנהל את המדינה?
המסקנה השנייה אליה הגעתי, אפוא, הייתה כי מרצ חייבת להציג תמהיל משודרג של מועמדים אם ברצונה להגדיל את סיכויי הצלחתה ולהפוך למפלגה גדולה יותר.
את תובנותיי אלה התחלתי לפרסם בסדרת מאמרים במגזין האינטרנט ״על צד שמאל״.
באחד המאמרים כתבתי כי הציבור מחפש אנשים שהוכיחו את עצמם גם בתחומי עשייה אחרים. נתתי דוגמאות מהמחנה הציוני. אראל מרגלית - יזם מצליח, איל בן ראובן - אלוף בצה״ל, יוסי יונה ומנואל טרכטנברג- פרופסורים באקדמיה.
נחשו מי כתבה לי במייל שאני מיזוגן ושזה ממש מחפיר. הכיצד לא נקבתי בשמותיהן של נשים.( זהבה גלאון, אם לא ניחשתם).
כל מי שמכיר אותי יודע כי מדובר בהשמצה של ממש הראויה לתביעת דיבה...
מיהרתי לאזן וכתבתי מאמר בשם: ״הג׳דעיות של המחנה הציוני״.
במאמר שיבחתי את קסניה סבטלובה, את סתיו שפיר, את מרב מיכאלי, את ציפי לבני, את שלי יחימוביץ׳.
ובעקבות מאמר זה כתבתי מאמר נוסף ובו פירטתי את
המסקנה השלישית:
אין הבדלים דרמטיים בין עמדות מרצ לעמדותיהם של חברים רבים במחנה הציוני, בטווח הארוך , לאחר פרק זמן של שיתוף פעולה מוצלח במתכונת הרשימה המשותפת, יש לשקול איחוד מלא של כל הכוחות במחנה השמאל - מרכז.
טענתי כי עדיף להקים מחנה גדול יותר עם מצע מדיני דומה לזה של מרצ, שיאבק על השלטון.
את הרעיון הדגמתי כך: אם במחנה הציוני יש כיום 14 ח״כים בעלי אוריינטציה ימנית ( ברושי ושות׳ ) ו-11 ח״כים הנוטים שמאלה, אזי הקו שישלוט במחנה זה יהיה קו ימני. ואולם, אם מרצ תצטרף, יהיה במחנה החדש רוב של 16 ח"כים בעלי אוריינטציה שמאלית.
מחנה של 30 ח"כים ייצג עמדות הדומות יותר לעמדות מרצ וזה מצב עדיף בהרבה על המצב כיום.
בעוונותיי, העזתי לטעון כי על פי התרשמותי חה״כ קסניה סבטלובה שמאלנית יותר ממיכל רוזין ממרצ.
ואף הרחקתי לכת וציטטתי משפט ממאמר של יוסי שריד שפורסם ב'הארץ':
״מרצ עשתה את שלה, ועוד איך עשתה, אולי היא לא צריכה ללכת אבל אין לה ברירה. שלום לך מרצ. אני כבר מתגעגע״
(למיטיבי הלכת: בשלב זה כבר סומנתי סופית כאויב מוצהר של מרצ).
לא חדלתי ממאמציי להקים את סניף יהוד, והמאמצים אכן נשאו פרי.
חברי הסניף המתחדש התכנסו בביתו של ברנרד לוקסמבורג למפגש ראשון לאחר שנים, בהשתתפות מזכ״ל המפלגה.
המפגש היה קסום אם כי ממוצע הגיל של המשתתפים הבהיר היטב את המצב:
Huston, we have a problem!
בדיון שנערך, הועלה, בין היתר, גם רעיון הריצה המשותפת עם העבודה. דומני כי לו הייתה נערכת הצבעה התוצאה הייתה שוויון עם יתרון קל למתנגדים.
לתהליך הקמת הסניף התלוותה גם סאגה ביורוקרטית בלתי נתפסת.
ביקשתי ממטה מרצ לקבל את כתובות המייל של 8(!) חברי מרצ האחרונים שעדיין נותרו בעיר יהוד.
קיבלתי סירוב ראשון. סירוב שני. סירוב שלישי. חוק מאגרי מידע. חוק הספאם. חוק הטיפשות.
לבסוף, בסיועו הנמרץ של אורן טוקטלי, יו"ר פורום הסניפים ועל פי החלטתו של מזכ״ל המפלגה וקיבלתי את הרשימה ה"סודית" בת 8 כתובות המייל.
בעת כתיבת שורות אלה אני קורא בעיתונות סיפורים לא מחמיאים על מרצ מאותו הז'אנר. מזכ"ל המפלגה הודיע שיפנה למשטרה (?! ?!) בתלונה על יריב אופנהיימר לאחר שזה האחרון הפיץ מייל לכל חברי הוועידה ללא קבלת אישור;
חבר הנהלה בשם דניאל צרפתי מאשים את יו"ר המפלגה בהפצת שקרים לאחר שמזכירתה לא נבחרה לתפקיד כלשהו בנעמת; גם כאן מבקשים מעורבות משטרתית. במרצ כמו במרצ.
להלן אתנחתא "מדעית – קומית":
לכאורה הדנ"א של בני אנוש אינו אמור להשתנות לאורך כל החיים ואולם תאים שחשופים במהלך החיים לקרינה מייננת, ישתנו עם הזמן.
אני סבור כי הדנ"א של פוליטיקאים, מהזן השקוע אך ורק בפוליטיקה מפלגתית כל חייו, משתנה עם הזמן.
מהנדסת חשמל או רופא או נהגת אוטובוס אינם שרויים כל חייהם במאבק לחיים ולמוות עם עמיתיהם.
לא כך הפוליטיקאים. כדי להמשיך ולכהן בתפקידם, עליהם להיבחר מחדש וכדי לטפס במעלה הסולם עליהם לדחוק את חבריהם כלפי מטה.
מציאות קיומית זו משבשת את שיקול דעתם והופכת אפילו אנשים טובים לאנשים צבועים, חשדניים, ערמומיים, תחמנים, תאווי כוח.
חפשו בני משפחה שאינם באמת תומכי מרצ בין חברי הוועידה ותבינו הכול.
כדי להסיר כל ספק: התיאור הזה מתייחס רק לחלק מהפוליטיקאים. הקרינה המייננת איננה משפיעה על כולם. אבל כשם שחייבים לאמור שהשלטון המקומי נגוע בשחיתות,
כך חייבים להבחין כי הפוליטיקה הפנים מפלגתית, גם במרצ הטהורה והזכה, נגועה בצביעות.
למסקנה הרביעית הגעתי כבר לפני שנים רבות:
מרצ חייבת להגביל בתקנון את משך הכהונה של נציגיה לכנסת ובכל תפקיד אחר.
זוהי עמדה מוסרית ועקרונית הנכונה לכל המפלגות אבל מפלגה כמרצ הנושאת את דגל המוסר, חייבת להוביל את המחנה כולו.
קדנציה ממושכת מדי גורמת לשיכרון כוח ולהשחתת מידות, מונעת התרעננות והתחדשות, מונעת מצעירים וממצטרפים חדשים להטביע את חותמם.
ומכאן למסקנה החמישית: יו"ר מרצ, זהבה גלאון, חייבת להודיע, כאן ועכשיו, כי איננה
מתמודדת על כהונה שביעית בכנסת.
זוהי העמדה המוסרית והעקרונית שבה על גלאון לנקוט מרצונה.
אינני יודע לכמה כהונות בכנסת יש להגביל את השתתפות הנבחרים. אולי ארבע , אולי חמש. לבטח לא שבע!
מסקנתי זו איננה נוגעת להצלחתה או לכישלונה של גלאון בתפקידה. מסקנתי זו איננה קשורה לביקורת כזו או אחרת על תפקודה או התנהלותה.
זוהי הנורמה שיש לדרוש מכול הנבחרים, ללא יוצא מהכלל.
את הדרישה להגביל את משך הכהונה של נציגי מרצ לכנסת פרסמתי באתר מרצ כבר בשנת 2005! איש לא יהן לטעון שזו עמדה שקשורה לנציגים המכהנים של מרצ.
ובהקשר זה: לאחרונה יצאה זהבה גלאון במסע פרסומי למען הנהגת "פריימריס פתוחים" כדי "לפתוח את השורות".
כדי לפתוח את השורות צריך לפנות את הכיסאות.
מי שקורא לפתיחת השורות ודבק בכיסאו גם אחרי שש כהונות בכנסת, לוקה בצביעות.
עם זאת, אני בהחלט מסכים כי הגיע הזמן לקיים בחירות מקדימות בהשתתפות כל חברי מרצ .
כאשר ערכתי את סבב הטלפונים כדי לשכנע את חבריי לחזור לסניף מרצ יהוד, התשובה הייתה זו:
לשם מה עלינו לחזור? ממילא איננו יכולים להשפיע על כלום. נסתפק בהצבעה ביום הבחירות.
כדי לפתוח את השורות, צריך לתת לכל חברי המפלגה את ההרגשה שיש באפשרותם להשפיע
ובמיוחד לתת להם את האפשרות הן לבחור בעצמם את המועמדים והן להעמיד את עצמם לבחירה.
אינני יודע מהם "פריימריס פתוחים". במפלגת העבודה התקיימו בחירות מקדימות בהשתתפות כל חברי המפלגה ונבחרו מועמדות ומועמדים מצוינים.
בשלב ראשון די לנו אם מועמדי המפלגה ייבחרו על ידי כל חבריה ולא על ידי הוועידה.
ומכאן למסקנה השישית: יש להנהיג בחירות מקדימות במרצ לבחירת המועמדים לכנסת על ידי כל חברי המפלגה.
נראה לי כי חרף כל החסרונות, בחירות מקדימות טובות פי כמה מבחירות בוועידה.
אין זה נכון כי מועמד לבחירות מקדימות חייב להיות מיליונר, לבטח לא בעידן האינטרנט, מה גם שניתן לקבוע כללים וסייגים שיתנו סיכוי טוב לכל המועמדים.
בכל מקרה, גם כאשר עורכים בחירות מקדימות ניתן וצריך לשריין מקומות לנציג או נציגת המגזר הערבי,
לנציגת או נציגת פריפריה וכך הלאה.
לא ארחיב כאן בסוגיית הפתרון האופטימלי אך חשוב להבין כי לא תהיה הצטרפות רבתי למרצ
מבלי לאפשר למצטרפים לבחור את נציגיהם לכנסת. מרצ לא תגדיל את שורותיה ללא בחירות מקדימות.
אבי גבאי, מצטרף חדש למפלגת העבודה, פקד 3,000 איש תוך שבועיים שלושה.
כך גם עשה עמיר פרץ. איש מהמתפקדים לא היה מצטרף לעבודה אלמלא ידע שיש באפשרותו להצביע למען גבאי
או למען פרץ בבחירות המקדימות.
האדם הסביר שואל את עצמו לשם מה עלי להצטרף למפלגה אם אין לי כל אפשרות לבחור את המועמד שנראה לי מתאים.
הגיע הזמן לקיים בחירות מקדימות במרצ ולאחריהן ניתן יהיה להפיק לקחים.
יחד עם זאת, אין די במועמדים שייבחרו בבחירות המקדימות.
הבה נניח, הנחה היפותטית, כי סגן רמטכ"ל מוכר וידוע משתחרר מצה"ל בתום 35 שנות שרות וחושף כי עמדותיו המדיניות והחברתיות הן עמדות מרצ.
הסיכוי שילך כעת מסניף לסניף ויבקש שיתמכו במועמדותו בבחירות המקדימות הוא אפסי.
ומכאן למסקנה השביעית: יש לשריין מקום ריאלי אחד ברשימת מרצ לכנסת, למועמד חיצוני שמאחוריו מפעל חיים מרשים ותמיכה ציבורית רחבה.
שריון מקום לאישיות ציבורית מסוג זה יאפשר למרצ להציג הנהגה טובה יותר מזו שתיבחר בבחירות המקדימות, הנהגה שתזכה לאמון הציבור ותשיג תמיכה רחבה יותר בבחירות.
וישנה גם מסקנה שמינית ואחרונה: טוב יעשו חברי ועידת מרצ אם יעמדו בתוקף על זכותם לתבוע שכל ההחלטות בסוגיות שהועלו במאמר זה יוכרעו אך ורק בהצבעה שבה ישתתפו כל חברי הוועידה.
אשריו של מי שרוצה לסמוך על הנהלת המפלגה שתשכיל להביא את סוגיית הגבלת משך הכהונה להצבעה בוועידה. אני מעריך שזה לא יקרה מכיוון ששליש מחברי ההנהלה הם ממלאי תפקידים שאינם חפצים כלל וכלל להגביל את משך הכהונה שלהם עצמם.
חזקה על טבע האדם ועל אותו דנ"א מקולקל שידחו על הסף הצעות מעין אלה.
טוב יעשו, אפוא, חברי הוועידה אם יזכרו כי הוועידה היא המוסד העליון האחד והיחיד של מרצ. בסמכותה של הוועידה לקבוע את קווי היסוד. בסמכותה של הוועידה לדון ולהחליט בדבר שינויים במצע מרצ, בחוקתה ובתקנונה.
כצעד ראשון, הייתי ממליץ לאסוף 200 חתימות של חברי ועידה הדורשים לקיים הצבעה על הגבלת משך הכהונה של נציגי המפלגה בכנסת לארבע כהונות (וחמש כהונות למי שייבחר כיו"ר המפלגה) . לי אין ספק שהצעה זו, אם תועלה להצבעה, תזכה לתמיכתם של רוב חברי הוועידה.
***
מסמך זה איננו עוסק בדברים החשובים באמת. דרכה של מרצ. מצעה המדיני והחברתי. אלא שללא רפורמה ארגונית ומחשבתית מרצ עלולה להימחק מהמפה והזמן לפעול הוא כאן ועכשיו ולא ברגע האחרון, ערב הבחירות.
כמה משפטי הבהרה:
אני תומך במצעה המדיני והחברתי של מרצ ולכן הצבעתי עבורה תשע פעמים.
אינני מכיר איש מחברי הכנסת של מרצ. מעולם לא החלפתי ולו מילה עם מי מהם.
מעולם לא התמודדתי על תפקיד כלשהו במרצ, לא בסניף ולא על חברות בוועידה.
מעולם לא הייתי מעורב בפוליטיקה מפלגתית. אין לי שמץ של מושג מי נגד מי במרצ.
אינני משתייך לא למחנה זה ולא למחנה אחר. אינני תומך במועמד א' או במועמד ב'.
אני מזמין בזה את הח"כים של מרצ וממלאי תפקידים אחרים, לדיון פתוח, שאשמח לארח בביתי, בסוגיות המפורטות במסמך זה.
מיקי גור
ינואר 2017
mikigur@gmail.com