מיליון ועוד מיליון זה די והותר

לגרסה המקוצרת שפורסמה בכלכליסט 4/1/2014 :

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3619266,00.html

שכרם של הבכירים בחברות הציבוריות בישראל ממשיך לטפס כלפי מעלה.

המחאה הציבורית ומאות מאמרים שהתפרסמו בעיתונות הכלכלית לא השפיעו כהוא זה על התנהלות החברות.

שכר הבכירים הולך וגדל בשעה ששכר העובדים הזוטרים נותר ללא שינוי.

בשנת 2010 הקימה ממשלת ישראל את ועדת נאמן כדי לרסן את שכר הבכירים.

ההודעה על הקמת הוועדה הכניסה את החברות הציבוריות לתזזית.

רבות מהן החליטו להקדים רפואה למכה והעבירו החלטות מזורזות על העלאה דרמטית בשכר מנהליהן ללא כל סיבה נראית לעין.

בשנת 2012 גובשו המלצות הוועדה לשורה של תיקונים בחוק החברות ואושרו בכנסת.

גם חקיקה זו לא תרמה לריסון שכר הבכירים.

עורכי דין ממולחים נשכרו כדי לאפשר לחברות להעניק למנהליהן שכר עתק באופן חוקי לחלוטין.

כישלונה של ועדת נאמן היה כישלון צפוי מראש.

הוועדה השאירה את קביעת גובה השכר בידי אותם אינטרסנטים ובעלי עניין שגרמו מלכתחילה לבעיית השכר המופרז והותירה להם מרחב תמרון בלתי מוגבל.

כישלון ועדת נאמן מחייב לבחון מחדש את העיקרון המקודש שהנחה את הועדה בעבודתה ולפיו אל לה למדינה להתערב במישרין בהחלטות השוק החופשי בדבר גובה שכר המנהלים.

האמנם נכון להיצמד לעיקרון זה בחברות הנתמכות על ידי המדינה?

בענפים בהם לא מתקיימת תחרות? במגזרים הפועלים תחת רגולציה?

שנת 2013 תירשם בהיסטוריה הכלכלית של ישראל כשנת מפנה.

השנה בה החליטו המפקחים על הבנקים ועל הביטוח , בצדק רב, לחרוג מהמלצות נאמן ולהתערב בהחלטות השוק החופשי כדי לרסן את שכר הבכירים במגזר הפיננסי.

המגזר הפיננסי הוא המגזר הבולט ביותר בתשלומי שכר בלתי סבירים למנהלים.

מנהלי ארבעת הבנקים הגדולים, השתכרו בממוצע בשנים האחרונות לא פחות מ-9 מיליון ש"ח לשנה או 750,000 ש"ח לחודש. פי 150 משכר המינימום ופי 15 משכר ראש הממשלה.

אכן, הבנקים הרוויחו מיליארדים בשנים אלה אך הלכה למעשה רווחיהם לא הושגו בזכות מנהלים יוצאי דופן.

בנק ישראל שהתיר לבנקים לגבות עמלות וריביות גבוהות ביותר, הוא זה שאפשר לבנקים לרשום את רווחי השיא במאזניהם.

הציפייה של ועדת נאמן לפיה הדירקטוריונים ירסנו את חגיגת השכר הייתה מופרכת מיסודה.

התפקיד הנחשק ביותר במשק הישראלי הוא לשמש כדירקטור ובמיוחד דירקטור בבנק. התגמול השנתי מסתכם במאות אלפי שקלים וזאת בעבור השתתפות נטולת מאמץ בישיבות והצבעה צייתנית.

כפי שנוכחנו לדעת אך לאחרונה , נציגי הציבור, הדירקטורים החיצוניים בבנק לאומי נלחמו כאריות על הארכת כהונתם.

איש מהם לא נאבק כנגד השכר והתגמול הבלתי סבירים למנהלים כי איש אינו רוצה להיות מסולק מהמועדון האקסקלוסיבי של הדירקטורים.

בנסיבות אלה השכילו הרגולטורים להבין כי מוטלת עליהם החובה להגביל לאלתר את השכר במגזר הפיננסי המנהל את כספי הציבור ונהנה מרשת בטחון ממשלתית.

ההחלטה הראשונה שאותה קיבלו הרגולטורים קבעה כי גובה התגמול המשתנה , הבונוס השנתי , שאותו יורשו הדירקטורים בבנקים ובחברות הביטוח להעניק למנהלים , לא יעלה על גובה השכר הקבוע.

זוהי החלטה אמיצה בכיוון הנכון אך הניסיון מלמד כי תחטיא את מטרתה.

באם לא יוגבל השכר הקבוע, יפעלו הדירקטוריונים להעלאתו המזורזת כבר במהלך שנת 2014 כדי לעקוף את ההנחיות החדשות. ההחלטה שנועדה לרסן את החמדנות והשכר המופרז עתידה להסתיים בכישלון.

הדרך היחידה להגבלת שכר הבכירים היא לקבוע תקרת שכר מוחלטת שאינה נתונה לפרשנות ולמניפולציות של עורכי דין ורואי חשבון.

אני ממליץ לממשלת ישראל ולרגולטורים לקבל החלטה ברורה וחד משמעית ולקבוע , בפשטות , כי גובה השכר הקבוע במגזר הפיננסי לא יעלה על הסכום הסמלי של מיליון ₪ בשנה.

אמירה ממלכתית צלולה ביחס לתקרת השכר המרבית תחולל את השינוי המבוקש.

לאחריה ניתן יהיה להסמיך את הדירקטוריונים לאשר למנהלים תגמול משתנה על פי ההנחיות שכבר פורסמו על ידי המפקחים על הבנקים ועל הביטוח.

על פי הצעה זו יאלצו מנהלי המגזר הפיננסי להסתפק בשכר מרבי של מיליון ₪ לשנה ובתגמול מרבי של מיליון ₪ נוספים על הצלחה.

בתוספת הוצאות המעסיק מדובר בחבילת שכר בעלות כוללת של 2.6 מיליון ש"ח לשנה או 217,000 ש"ח לחודש.

חבילת שכר מכובדת ביותר לכל הדעות.

היש כלכלן רציני אחד שיוכל לטעון כי בתנאי שכר נדיבים שכאלה לא יימצאו לבנקים ולחברות הביטוח המנהלים הטובים ביותר בישראל?